נמשכת כ-5,000 שנים אחורה, והעיר הייתה עיר מבוקשת על ידי רבים.
בערך בשנת 2510 לפני הספירה, אכלסו הכנענים את העיר.
אז כבש דוד המלך את העיר (בערך 1000 לפני הספירה), והוא הפך את ירושלים לבירת ממלכתו.
מאוחר יותר, שלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון שבו שיכן ארון הברית.
נבוכדנצר, מלך בבל, הוביל את צבאו לירושלים וכבש את העיר בשנת 597 לפנה"ס.

הוא גירש אלפי יהודים והרס את העיר עד היסוד. חמישים שנה מאוחר יותר (537 לפנה"ס),
כורש הגדול מפרס כבש את בבל והתיר ליהודים לחזור לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש שלהם.
פרס החזיק את העיר עד 333 לפנה"ס, כאשר אלכסנדר הגדול הוסיף לאימפריה שלו.
אלכסנדר מוקדון הציג את התרבות והאידיאלים היווניים – ההלניזם שנכפה על האוכלוסייה היהודית.
היהודים קמו בשנת 167 לפנה"ס. מאחורי מתתיהו וחמשת בניו ונלחמו למען שחרורם.
שלוש שנים לאחר מכן, ירושלים נכבשה מחדש מידי היוונים על ידי המכבים ובית המקדש טוהר, אירוע שהוליד את חג החנוכה.
האימפריה הרומית פלשה לירושלים בשנת 63 לפנה"ס. הרומאים הקימו שושלת מקומית, בית הורדוס, לשלוט ברוב פלסטין.
בתקופת שלטונו של המושל הרומי, פונטיוס פילטוס, נשפט ישוע המשיח והוצא להורג בירושלים.
מרד יהודי גדול נגד הרומאים הוביל לחורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה.
שוב, יהודים גורשו מירושלים. העיר צמחה תחת שלטון רומי וביזנטי והתפתחה כמרכז עלייה לרגל נוצרי.
מאוחר יותר העיר נכבשה על ידי המוסלמים ולבד לתקופה קצרה במהלך מסעי הצלב הנוצרים נשארה תחת שלטון מוסלמי
עד עליית האימפריה העות'מאנית בשנת 1517.
הבריטים השתלטו על ירושלים בשנת 1917 והיא הפכה לחלק מהמנדט הבריטי שהוטל על פלשתינה.
בשנת 1948 במהלך מלחמת העצמאות של ישראל, ירושלים הייתה מצוררת על ידי הלגיונות הערביים וכאשר הסתיימה
הלחימה חולקה העיר בין ישראל (העיר המערבית) וירדן (העיר המזרחית והעיר העתיקה).
במלחמת ששת הימים בשנת 1967 נדחקו הירדנים מזרחה
על פני נהר הירדן והעיר התפרקה תחת שלטון ישראל.